<h1>ראב"ן — ב"ק</h1>
<h2>דף לג:</h2>
בשומר אבידה פליגי בה רבה ורב יוסף [נ"ו:] רבה אמר כשומר חנם ורב יוסף אמר כש"ש. ונראה לי כרב יוסף דשומר שכר מצוה הוא, וכל מה דאקשו עליה פרקינהו. ובנדרים בפ' המודר הנאה מחבירו [ל"ג:] אמרינן ומחזיר לו אבידתו ל"ש אלא בשנכסי מחזיר אסורין על בעל האבידה אבל אם ניכסי בעל האבידה אסורין על המוצא אבידה לא יחזיר דקא מתהני פרוטה דר"י [ד]לא בעי למיתן ריפתא לעניי, ואע"ג דאמרי' הא דרב יוסף לא שכיחא, לא דחוה[ו] ואמרו ליתה מכלל דמודו דאיתה ולא קשיא אלא משום דלא שכיחא. (פר"ט) [פר"ח].
<h2>דף פו:</h2>
הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שעבוד. הקדש הגוף שעשה שורו אפותיקי והקדישו למזבח אתי שעבוד הגוף של קדושת מזבח ומפקיע משעבוד הדיוט, וכן אם שעבד חמצו לגוי לפני הפסח כי מטו שש שעות אתי שעבוד קדושת איסור הגוף דחמץ ומפקיע מיד שעבוד הגוי, ושיחרור [עשה] עבדו אפותיקי ושיחררו אתי שעבוד קדושת הגוף שבא לקדושת ישראל ומפקיע מיד שעבוד של אפותיקי דהדיוט. ושלשתן קדושת הגוף אית בהו, דאיסור הגוף דחמץ הוי כקדושת הגוף, דאמר בכתובות [נ"ט:] קונם שאני עושה לפיך יפר ואמרינן היכי מצי למיסר (עליה) [עליו] מעשה ידיה הא משתעבדי ליה ואמר רב אשי קונמות קאמרת שאני קונמות כיון דאסרה מעשה ידיה בקונם והוי איסור הגוף הוי כקדושת הגוף ומפקיע מיד שעבוד הבעלים ואוסרה הילכך צריך להפר.
